תוספתא סוכה א׳

1 כלי חמדה על התורה פתח ↗

ומעתה י"ל עפמ"ש להוכיח דד"ז אי מצות סוכה הוא מצוה או מתיר הוא פלוגתא דתנאי בתוספתא פ"א דסוכה דאיתא התם מקודם פלוגתת ר"י וחכמים בסוכה שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה דחכמים ס"ל דפסולה ור"י מכשיר אמר ר"י מעשה בסוכת הילני בלוד שהיתה גבוה יותר מעשרים אמה וכו' אמרו לו מפני שהוא אשה ואין אשה חייבת בסוכה אמר להם והלא שבעה בני' ת"ח הי' לה וכלן שרויין בתוכה עכ"ל ובגמ' דילן מבואר דפליגי בזה ר"י וחכמים אי ישבו בתוכה או לא אמנם בתוספתא לא השיבו חכמים על דברי ר"י ובפלוגתא דמסככין בנסרים איתא שם בתוספתא אמר ר"י מעשה בשעת סכנה שהיינו זוקפין סולמות ומסככין ע"ג נסרי' וישנים תחתיהן אמרו לו אין שעת הסכנה ראי' עכ"ל ור"י לא השיב להם דבר וצ"ע במה פליגי ואיך הביא ר"י ראי' משעת הסכנה לכ"נ דב' פלוגתות אלו תלי' חדא בחברתה דהנה לכאו' יש להעיר בתשובת חכמים לר"י אין שעת הסכנה ראי' הא קיי"ל דבשעת השמד אפי' בערקתא דמסאנא יהרג וא"י וא"כ א"נ דסוכת נסרים פסולה מנ"מ אם הוא שעת הסכנ' או לא אמנם א"נ דסוכה הוא רק מצוה חויבות ואם אוכל חוץ לסוכה אינו עובר בקו"ע כ"א בשוא"ת שאינו מקיים מצות סוכה א"ש שכ"כ הר"ן דבשוא"ת ל"א יהרג וא"י ומעתה נ"ל דהנה לכאו' צ"ע מה שהשיב ר"י לחכמים והלא שבעה בנים ת"ח הי"ל הא י"ל דמשום מצות כיבוד אם לאכול עם אמם ולהיות עמה אכלו בסוכה זו ועוסק במצוה פטור מן המצוה אמנם נראה דאע"ג דנראה דגם בכ"א שייך עוסק במצוה פטור מן המצוה וא"ז בגדר לעבור עד"ת שא"צ לשמוע לאב כיון דדינא הכי דעוסק במצוה פטור מן המצוה וכמו"ש המר"ל ז"ל בס' גור ארי' פ' ויגש דלכן הי' יוסף פטור מקר"ש בעת שנתראה עם יעקב אבינו משום דהי' עוסק במצות כ"א אמנם נראה דז"ד במצוה חויבית אבל במצוה שהוא מתיר אע"ג דג"כ שייך בי' עוסק במצוה אבל במצות כ"א ל"ש זה שנימא דבשביל דעוסק במצות כ"א יהי' מותר לאכול חוץ לסוכה כיון דאני ואתה חייבים בכבודו ומחויב לראות שלא יאכל בנו איסור ואע"ג דא"נ דמקיים בזה מצות כ"א אינו מחויב בסוכה ומותר לאכול חוץ לסוכה מ"מ בדבר שאסור לו לעשות לולא המצוה דכ"א ל"ש בזה מצות כ"א שיהי' פוטרו שזה בגדר כ"כ לעבור עד"ת ודו"ק היטב ומעתה א"ש מאד דאחר שהשיב ר"י לחכמים דמזה דהי' הבנים אוכלין עמה בסוכה מוכרח דסוכה למעלה מכ' אמה כשירה וליכא למימר דמשום כיבוד אם נגעה בה ע"כ דס"ל דסוכה הוא מתיר ואסור לאכול חוץ לסוכה וא"כ שפיר הביא ר"י ראי' משעת הסכנה דסוכת נסרים כשירה כיון דהוי עבירה בקו"ע ומחויב למס"נ ע"ז אפי' אם הוא רק פסול דרבנן כיון דמדרבנן ה"ל כאלו אוכל חוץ לסוכה וזה ביאור נכון בתוספתא אמנם בגמ' דילן דמבואר דחכמים ס"ל דבני' ל"ה אוכלין בסוכה זו נראה דס"ל ג"כ דמצוה הוא מתיר ולכן ל"ה יכולין לאכול עמה מכח כ"א ועי' בס' אבני נזר שם שכ' ג"כ עפ"י גרסת גמ' דילן שא"א שלא הי' קטן שא"צ לאמו דאע"ג דאם לא מפקדה אתינק מ"מ כיון דהוא מתיר ואסור לאכול חוץ לסוכה גם האם מצוה שלא ליתן להם דבר האסור:

2 סוכה פתח ↗

סִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֶחִי — כְּשֵׁרָה. וְאָמַר רָבָא: סִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי פַּסֵּי בֵירָאוֹת — כְּשֵׁרָה. וּצְרִיכָא. דְּאִי אַשְׁמְעִינַן מָבוֹי, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא שְׁתֵּי דְפָנוֹת מְעַלְּיָיתָא. אֲבָל גַּבֵּי פַּסֵּי בֵירָאוֹת, דְּלֵיכָּא שְׁתֵּי דְפָנוֹת מְעַלְּיָיתָא — אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן פַּסֵּי בֵירָאוֹת, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא שֵׁם אַרְבַּע דְפָנוֹת, אֲבָל סִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי מָבוֹי, דְּלֵיכָּא שֵׁם אַרְבַּע דְפָנוֹת — אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי, מֵחֲמִירְתָּא לְקִילְּתָא, אֲבָל מִקִּילְּתָא לַחֲמִירְתָּא — אֵימָא לָא, צְרִיכָא. וְשֶׁחֲמָתָהּ מְרוּבָּה מְצִלָּתָהּ — פְּסוּלָה. תָּנוּ רַבָּנַן: חֲמָתָהּ מֵחֲמַת סִיכּוּךְ, וְלֹא מֵחֲמַת דְּפָנוֹת. רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: אַף מֵחֲמַת דְּפָנוֹת. אָמַר רַב יֵימַר בַּר שֶׁלֶמְיָה מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי: מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה, דִּכְתִיב: ״וְסַכּוֹתָ עַל הָאָרוֹן אֶת הַפָּרוֹכֶת״, פָּרוֹכֶת מְחִיצָה, וְקָא קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא ״סְכָכָה״, אַלְמָא מְחִיצָה כִּסְכָךְ בָּעֵינַן. וְרַבָּנַן? הַהוּא דְּנִיכּוֹף בַּיהּ פּוּרְתָּא, דְּמִחֲזֵי כִּסְכָךְ. אָמַר אַבָּיֵי: רַבִּי, וְרַבִּי יֹאשִׁיָּה, וְרַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וּבֵית שַׁמַּאי, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַאֲחֵרִים — כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ: סוּכָּה דִּירַת קֶבַע בָּעֵינַן. רַבִּי — דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: כׇּל סוּכָּה שֶׁאֵין בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת — פְּסוּלָה. רַבִּי יֹאשִׁיָּה — הָא דַּאֲמַרַן. רַבִּי יְהוּדָה דִּתְנַן סוּכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה פְּסוּלָה רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן — דְּתַנְיָא: שְׁתַּיִם כְּהִלְכָתָן וּשְׁלִישִׁית אֲפִילּוּ טֶפַח, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ כְּהִלְכָתָן וּרְבִיעִית אֲפִילּוּ טֶפַח. רַבָּן גַּמְלִיאֵל — דְּתַנְיָא: הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה אוֹ בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה, רַבָּן גַּמְלִיאֵל פּוֹסֵל, וְרַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר. בֵּית שַׁמַּאי — דִּתְנַן: מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר — דִּתְנַן: הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ כְּמִין צְרִיף, אוֹ שֶׁסְּמָכָהּ לְכוֹתֶל, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל לְפִי שֶׁאֵין לָהּ גַּג, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. אֲחֵרִים — דְּתַנְיָא, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: סוּכָּה הָעֲשׂוּיָה כְּשׁוֹבָךְ — פְּסוּלָה, לְפִי שֶׁאֵין לָהּ זָוִיּוֹת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: סוּכָּה הָעֲשׂוּיָה כְּכִבְשָׁן, אִם יֵשׁ בְּהֶקֵּיפָהּ כְּדֵי לֵישֵׁב בָּהּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּנֵי אָדָם — כְּשֵׁרָה, וְאִם לָאו — פְּסוּלָה. כְּמַאן — כְּרַבִּי, דְּאָמַר: כׇּל סוּכָּה שֶׁאֵין בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת פְּסוּלָה. מִכְּדִי, גַּבְרָא בְּאַמְּתָא יָתֵיב, כֹּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּיפוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים יֵשׁ בּוֹ רוֹחַב טֶפַח, בִּתְרֵיסַר סַגִּי?

3 סוכה פתח ↗

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: סִכְּכָהּ בַּאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן — פְּסוּלָה. בְּהוּצְנֵי פִשְׁתָּן — כְּשֵׁרָה. וְהוּשְׁנֵי פִשְׁתָּן, אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ.

4 ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים פתח ↗

ואם אמר כו'. תוספתא בפ"א דסוכה תלה בה אגוזים כו' ואם התנה עליהן שיאכל מהן בחג ה"ז מותר ושם בפ"ג דיום טוב אין נוטלין עצים מן הסוכה אפי' בי"ט האחרון של חג אם אמר לכשארצה אטול ה"ז מותר:

5 עירובין פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: אַתְּ אָמְרַתְּ לִי מֵהָא, וַאֲנָא אָמֵינָא לָךְ מֵהָא: עוֹשֶׂה אָדָם אֶת חֲבֵירוֹ דּוֹפֶן כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיִשַׁן. וְיִזְקוֹף אֶת הַמִּטָּה וְיִפְרוֹס עָלֶיהָ סָדִין כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּפּוֹל חַמָּה עַל הַמֵּת וְעַל הָאוֹכָלִין.

6 סוכה פתח ↗

גְּמָ׳ תָּנָא: מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁאִם הִגְבִּיהָהּ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח, אוֹ שֶׁהִפְלִיגָהּ מִן הַכּוֹתֶל טֶפַח — שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה.

7 סוכה פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: מַחְצֶלֶת שֶׁל שִׁיפָה וְשֶׁל גֶּמִי, גְּדוּלָה — מְסַכְּכִין בָּהּ, קְטַנָּה — אֵין מְסַכְּכִין בָּהּ. שֶׁל קָנִים וְשֶׁל חִילָת, גְּדוֹלָה — מְסַכְּכִין בָּהּ, אֲרוּגָה — אֵין מְסַכְּכִין בָּהּ.

9 שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי עירובין פתח ↗

רשב"א אומר מותר להשתמש על צדדי בהמה בשבת כו'. — צ"ל: מותר להשתמש על צדדי אילן בשבת בתוספתא סוכה פ"א תני דסוכה שנעשה באילן עולין לה ביו"ט וכנוסח זה מוכח בשבת פ"ה ה"ב ומשם נשתרבב כאן מ"ש פה לפנינו "היא צדדי בהמה היא צדדי אילן" שלפי מה שתקנתי אין לזה מקום כאן ואין את רואה עמוק כגבוה פי' קאי אדתנן נתנו בבור כו' וכפירוש ק"ע וע' בבלי שבת קנ"ד ב'.

1 סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי יהודה מכשיר אמר רבי יהודה מעשה בסוכת הילני בלוד שהיתה גבוהה יתר מעשרים אמה והיו זקנים נכנסין ויוצאין אצלה ולא אמר אחד מהן דבר אמרו לו מפני שהיא אשה ואין אשה חייבת בסוכה אמר להם והלא שבעה בנים תלמידי חכמים היו לה וכולן שרויין בתוכה.

2 סוכה שחמתה מרובה מצלתה פסולה בד"א מלמעלה אבל מן הצדדין אפילו כולה מלאה חמה כשרה סיכך על גבי מטה ועל גבי אילן שהן גבוהים י' טפחים אם היתה צלתה מרובה מחמתה כשרה ואם לאו פסולה סוכת הרועים סוכת הקייצין וסוכה גזולה פסולה.

3 סיככה בחבלים ובפקיעי עמיר כשרה סיככה בהוצני פשתן כשרה באניצי פשתן פסולה בקוצים ובדוקרנים אע"פ שדבקן זה בזה כשרה סיככה בשבולין אם היה הקש מרובה על הדגן כשרה ואם לאו פסולה ר"י בר' יהודה אומר סככה בבלאי כלים כשרה.

4 מסככין בנסרים דברי רבי יהודה וחכמים אוסרין עד שיהא בינו לחבירו כמלואו אמר רבי יהודה מעשה בשעת סכנה שהיינו זוקפין סולמות ומסככין על גביהן נסרים וישנים תחתיהן אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה אבל הכל מודים שאם יש בנסר ארבעה טפחים שיהא בינו לבין חבירו כמלואו. תלה בה אגוזים אפרסקאות ורמונים וגלוסקאות פרכילי ענבים ועטרות של שבלים כשרה לא יאכל מהן אפילו ביו"ט האחרון של חג ואם התנה עליהן שיאכל מהן בחג מותר.

5 חצר גדולה שמוקפת עמודין הרי עמודין כדפנות עושה אדם את חברו דופן כדי שיאכל ושישתה ושיישן ולא עוד אלא שאדם זוקף את המטה ופורס עליה סדין כדי שלא תכנס חמה לא על האוכלים ולא על המת מודים חכמים לר"א שאין עושין אהלים בתחלה ביו"ט ואצ"ל בשבת על מה נחלקו על המוסיפין שר"א אומר אין מוסיפין ביו"ט ואצ"ל בשבת וחכ"א מוסיפין בשבת ואצ"ל ביו"ט. מעשה בר"א שהיה מיסב בסוכתו של יוחנן בן אלעזר בקיסריו והגיעה חמה אמר לו מהו לפרוס עליה סדין אמר לו אין לך כל שבט ושבט שלא העמיד נביא הגיעה חמה לחצי סוכה אמר לו מהו לפרוס עליה סדין אמר לו אין לך כל שבט ושבט שלא העמיד שופט שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים על פי נביאים הגיע חמה לרגליו של ר"א נטל את הסדין ופרסו ע"ג סוכה והפשיל את רגליו ר"א והלך לו.

6 העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה אל הכותל מודה ר"א שאם יש בגבהן טפח או שהיתה גבוהה מן הארץ טפח שהיא כשרה.

7 מחצלת של חשיפה ושל גמי גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה של קנים ושל חלף גדולה מסככין בה ארוכה אין מסככין בה ר' ישמעאל ברבי יוסי אמר משם אמו אף ארוכה מסככין בה וכן היה ר' דוסא אומר כדבריו.

8 סיכך על גבי עגלה שהיא גבוהה עשרה רבי יוסי ברבי יהודה אומר משום רבי יוסי הישן תחת העגלה כישן תחת המטה.

9 העמיד ארבע קורות וסיכך על גביהן רבי יעקב אומר רואין אותן שאם יחקקו ויש בהן טפח על טפח על רום טפח כשרה ואם לאו פסולה וחכ"א שתים כהלכתן שלישית אפילו טפח ר"ש אומר שלישית כהלכתן ורביעית אפילו טפח רשב"א אמר משום רבי מאיר שתים בידי אדם ואחת באילן כשרה ועולין לה ביו"ט.

5 סוכה פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁשָּׁבַת בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן בְּסוּכָּתוֹ שֶׁל יוֹחָנָן בְּרַבִּי אִלְעַאי בְּקֵיסָרִי, וְאָמְרִי לַהּ בְּקֵיסָרְיוֹן, וְהִגִּיעַ חַמָּה לַסּוּכָּה. אָמַר לוֹ: מַהוּ שֶׁאֶפְרוֹשׂ עָלֶיהָ סָדִין? אָמַר לוֹ: אֵין לְךָ כׇּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הֶעֱמִיד מִמֶּנּוּ שׁוֹפֵט. הִגִּיעַ חַמָּה לַחֲצִי הַסּוּכָּה, אָמַר לוֹ: מַהוּ שֶׁאֶפְרוֹשׂ עָלֶיהָ סָדִין? אָמַר לוֹ: אֵין לְךָ כׇּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָצְאוּ מִמֶּנּוּ נְבִיאִים. שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין הֶעֱמִידוּ מְלָכִים עַל פִּי נְבִיאִים. הִגִּיעַ חַמָּה לְמַרְגְּלוֹתָיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, נָטַל יוֹחָנָן סָדִין וּפֵירַשׂ עָלֶיהָ, הִפְשִׁיל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר טַלִּיתוֹ לַאֲחוֹרָיו וְיָצָא. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִפְלִיגוֹ בִּדְבָרִים, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא אָמַר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ לְעוֹלָם.

6 תלמוד ירושלמי סוכה פתח ↗

הלכה: מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר לַחֲכָמִים שֶׁאִם הָיְתָה נְתוּנָה עַל אַרְבָּעָה אֲבָנִים אוֹ שֶׁהָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח שֶׁהִיא כְשֵׁירָה. תַּנֵּי. הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ כְבֵית יַעַר הַלְּבָנוֹן כְּשֵׁירָה. לְמִי נִצְרְכָה. לְרִבִּי לִיעֶזֶר.

9 פני משה על תלמוד ירושלמי סוכה פתח ↗

ר"ש אומר ארבע וכו'. השתא מפרש לטעם פלוגתייהו דר"ש וחכמים כמו ששנינו בתוספתא סוף פ"ק דחכמים אומרים שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח ור"ש אומר שלש כהלכתן ורביעית אפי' טפח:

תוספתא סוכה ב׳ »